על מאיה ויהודה דביר, הזוג המפורסם מציורי הקומיקס “One of those day” כתבו אינספור פעמים ועשו סיקורים. אני רוצה לתת הפעם זווית שונה. בפוסט הזה סקרתי את האסטרטגיה השיווקית שלהם ואת המפתחות שהובילו להצלחה שלהם.
הערה חשובה: כרגיל, אני מסקרת את העסקים האלו בצורה עצמאית ואין לי קשר אליהם. את כל המידע מצאתי לאחר מחקר אינטרנטי.
האם אפשר להתעשר מציורי קומיקס? משפחת דביר הוכיחה שכן. בנכסים הדיגיטליים שלהם הם עומדים על מליוני עוקבים בפייסבוק ובאינסטגרם, ומעל 200,000 עוקבים ביוטיוב. בשנים האחרונות הם הוציאו מספר ספרים שמרכזים את ציורי הקומיקס שלהם, והם נמכרים בכל העולם. לאתר שלהם נכנסים בצורה אורגנית מעל ל-16,000 אנשים בכל יום, והם מוכרים מרצ’נדייז בעשרות אלפי דולרים בכל חודש. ההכנסה שלהם מיוטיוב היא אלפי דולרים בכל חודש, ויש להם שיתופי פעולה רווחיים עם מספר חברות, וביניהם Wacom, החברה המוכרת ביותר בתחום הלוחות הגרפיים.
ניסיתי לחשוב הרבה על הערך שהם נותנים לקהל שלהם ועל הצורך שהם עונים עליו. ניסיתי בעיקר לחשוב מה הבידול שלהם מיוצרי קומיקס אחרים. הגעתי למסקנה, שבעוד שרוב הקומיקסים (והרבה בכלל מעולם האמנות) עונים על צורך של אסקפיזם, מאיה ויהודה עושים בדיוק את ההפך. ואני אסביר: בדרך כלל כשאנשים נשאלים מדוע הם קוראים רומנים קלילים, או מדוע הם צופים בסיטקומים, התשובה היא, הרבה פעמים, “כדי לכבות את הראש” או “כדי לשקוע בדמיון” וגם “כדי לשכוח מהבעיות שלי”. הרבה אנשים טוענים שהם צופים בטלוויזיה כדי “להוריד את היום”. כל אלו הם היבטים של אסקפיזם, שהוא צורך מאוד חשוב באורח החיים שלנו.
בקומיקס One of Those Days אין אסקפיזם (ועוד מעט אגיע לדרך שבה הם נמנעו מאסקפיזם), ובמקום זה מאיה ויהודה מספקים עבור העוקבים שלהם תהליך של למידה כיצד הומור והסתכלות חיובית יכולים להאיר גם על סיטואציות מאתגרות.
מה ההבדל בין אסקפיזם ללימוד והדגמה של הסתכלות חיובית?
1. שתי קצוות של סקאלה או שני גורמים בלתי תלויים – בעוד שבאסקפיזם הדמויות עוברות תהליך של קונפליקט או אתגר, לתהליך של פתרון, ולמעשה הסיטואציה הופכת משלילית לחיובית (או תמיד די חיובית כמעט ללא קונפליקטים, אם מדברים על סיטקומים), בתהליך של הסתכלות חיובית על סיטואציה, ההיבט השלילי עדיין שם. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית טוענים כי בעבר חשבו שהדרך למניעת דיכאון היא לעזור לאדם להגיע לסיטואציות חיוביות בחייו (לדוגמא, לעזור למנהל לשלם לעובדים שלו בזמן). אך גילו שמניעה של אירועים מצערים, לא מבטיחים מניעה של דיכאון. הדרך היעילה ביותר למנוע דכאון, על פי אותם מחקרים, היא ללמד אנשים (ועדיף בגילאים צעירים כמה שניתן) להסתכל על “חצי הכוס המלאה” גם בסיטואציות שיש בהם כאב. אחד התפקידים של הומור הוא להכניס חיוביות לתוך סיטואציות קשות, כך שבאירוע אחד יכול להתקיים גם עצב או כעס, וגם צחוק או שמחה.
2. הרחקה מול קירוב – בעוד שבאסקפיזם ישנו ניסיון להרחיק את המציאות (ולדוגמא, מעטים האנשים שיזדהו עם סיטואציות שקורות בסיטקומים או בקומיקסים של גיבורי על), בהדגמה של הסתכלות חיובית הסיטואציות מתארות את החיים עצמם, בצורה שבה כל אחד יכול למצוא את עצמו.
באחד מהראיונות שלהם, יהודה סיפר על הכוח של קומיקס לדמות מצבים אמיתיים ולספק מטפורה. כדוגמא הוא נתן את אקס-מן (שאני אישית מאוד אוהבת) כמטפורה לרדיפה על בסיס גזענות. עם זאת, אני חושבת שהערך האמיתי של הקומיקס One of Those Days הוא בכך שאין שם מטפורות, אלא פשוט הצגה של החיים עצמם.
אם כן, “הכאב” של הקהל של One of Those Days הוא הקושי בהתנהלות היומיומית בזוגיות ובחיי המשפחה בכלל, והמענה שמאיה ויהודה נותנים הוא ללמד אנשים כיצד להסתכל בצורה חיובית על הסיטואציות, על ידי שימוש בהומור.
אבל אז הגעתי לפלונטר הבא: בשנים האחרונות, מאז ש”אושר” חדל להיות מושג ששמור רק לאסכולת הניו-אייג’, ונכנס באופן לגיטימי לחלוטין לתחום הפסיכולוגיה, תחת הנישה “פסיכולוגיה חיובית”, אינספור אנשים בעולם מנסים להתפרנס על ידי עזרה לאחרים להיות מאושרים. עם זאת, רוב העסקים הללו לא משיגים את המטרות האלה. ולכן שאלתי את עצמי – מה מאיה ויהודה עשו נכון, שאנשים מוכנים להקשיב להם, לעקוב אחריהם, ואפילו לתלות איורים שלהם (בעלות של מאות שקלים) ולקנות בובות שלהם?
1. אותנטיות – וואו, כמה שאני כותבת על אותנטיות. אבל הנה, זה פשוט מוכיח את זה בכל פעם מחדש. בניגוד למטפלת הזוגית שיושבת מולנו בספה, ואנחנו מדמיינים את החיים המושלמים והקשובים שהיא מנהלת עם בן הזוג שלה, מאיה ויהודה חושפים בחיינו את מה שהם עצמם עוברים. גם הם מתעצבנים על המקום במיטה, השירותים בבוקר והשערות במקלחת. הם אפילו חושפים רגעים מביכים, רגעים כואבים ורגעים של חולשה. כל האותנטיות הזאת אפילו גורמת לקהל שלהם להתרגש יחד איתם כשמאיה הצליחה סוף סוף להיכנס להריון וכשאריאל, הילדה שלהם, למדה ללכת.
וכל זה מגיע לנקודה שכל כך הרבה יותר קל לנו להקשיב למישהו שאנחנו רואים שהוא שם בעצמו, שגם הוא לא מושלם ושגם הוא חווה רגעים של קושי. שזה מוביל אותי להיבט הבא:
2. דיבור בגובה העיניים – כל מה שמאיה ויהודה רוצים ללמד ולהראות לעולם הם דברים שקרו להם עצמם. כך המסרים שלהם לא מגיעים “ממרומי הידע” שלהם, אלא מניסיון החיים שלהם וממי שהם.
וגם אי אפשר להתעלם מזה שהקומיקס One of Those Days הוא פשוט:
1. אסתטי – אסתטיקה היא גם צורך שיש לבני אדם בחיים, ויש עדויות מאוד קדומות של בני אדם שקישטו את מקומות המגורים שלהם כדי לראות דברים אסתטיים בחיי היומיום שלהם. אי אפשר להתעלם מהכישרון ומהידע העיצובי שבא לידי ביטוי בקומיקס. החל מציורים יפהפיים, עין אומנותית, צבעים שמביאים לידי ביטוי את הרעיונות שלהם, קומפוזיות והדגשות. אין מה לעשות, זה פשוט יפה.
בשנים האחרונות החשיבות של אסתטיקה ירדה לטובת ערך, פונקציונליות ומילים כמו MVP. אני מאמינה גדולה בכוחה של האסתטיקה (וגם כתבתי פוסט בעבר על הקשר שבין אסתטיקה לחווית לקוח), ולכן לא מזניחה את ההיבט הזה אף פעם.
2. מסקרן – ממש כמו הצצה לחיים של אחרים, אנשים מחכים כל פעם ל”פרק הבא”, שבו מאיה ויהודה יציגו רגע מהחיים שלהם. עם כמה שאנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כנאורים, מציצנות וסקרנות עובדות תמיד.
אז דיברתי על הצורך שהקומיקס עונה עליו, המענה שהוא נתן ועל הערך המוסף שלו. אבל כמו כל בעל עסק שיש לו רעיון נפלא, זה ממש לא נגמר בזה.
1. פרודקט מרקט פיט – אחד האלמנטים החזקים בקומיקס הוא Product Market Fit. הקומיקס יוצא לאור בצורה המדויקת ביותר לקהל היעד ולתקופה.
בעידן שבו הקשב קצר, ומחקרים מתארים את דור המילניום כ”דור עם בעיות קשב”, אומנים רבים בוחרים להוציא לעולם אומנות ב”בביסים קטנים”. בתור דוגמא, בשנים האחרונות התופעה של “להקות סינגלים” גדלה (להקות שמתוך בחירה לא מוציאות אלבום, אלא רק סינגלים), אנשי תוכן שכותבים את התמצות של המאמרים באמ.לק, ואפילו מיני סדרות טלוויזיה (של שלושה עד חמישה פרקים בעונה).
מאיה ויהודה החליטו להוציא את הקומיקס שלהם בהתאמה מושלמת לקהל היעד:
1. ציור אחד פעם בשבוע. בעוד אנחנו רגילים שציורי קומיקס באים בקבוצות שמתארות מהלך של סיטואציה, מאיה ויהודה הצליחו, בכישרון מטורף, לתמצת סיטואציה שלמה לכדי רגע אחד. שוט אחד שבו הקורא יכול לדמיין ולהבין מהסאב-טקסט את הסיטואציה המדויקת. יכולת התמצות הזאת התאימה בצורה מדויקת לקהל היעד שנחשף ברשתות החברתיות המהירות לתוכן שלהם.
2. סטוריטלינג – הנקודה הזו מובילה אותי לאלמנט נוסף בהצלחה של One of Those Days והיא יכולת הסטוריטלינג המופלאה של מאיה ויהודה. אם מתבוננים בכל ציור לעומק, ניתן לראות בו עולם שלם: החל מהבעות הפנים של הדמויות, עד לפרטי הלבוש שלהם ואפילו לרהיטים בבית שלהם. כל דבר ודבר בציור נועד לתמוך בסיפור שמאיה ויהודה רוצים לספר באותו שבוע. היכולת המופלאה הזו להעניק משמעות לכל חפץ, בגד ואפילו לכלוך על הרצפה, גורמת לקורא להיכנס לסיטואציה ולהבין אותה בצורה המדויקת.
3. התמדה – ולבסוף, האלמנט האחרון הוא ההתמדה של מאיה ויהודה. במשך יותר מארבע שנים, מאיה ויהודה מעלים ציור קומיקס בכל יום חמישי באותה השעה בדיוק. הם העלו ציורי קומיקס במשך חודשים עד שאחד מהם נהייה ויראלי והעמוד החל בצמיחה משמעותית.
כתבתי פוסט בעבר על החשיפה האורגנית ברשתות החברתיות, אבל על רגל אחת: כשהקוראים שלכם יודעים לחפש אתכם ביום ספציפי בשעה ספציפית, וכשהם לא מוצאים אתכם בפיד, הם נכנסים לעמוד שלכם, האלגוריתם של הפייסבוק מבין שיש פה משהו מעניין, וכך הוא חושף עוד אנשים בצורה אורגנית לפוסט שלכם. כמו שכבר הסברתי, החשיפה בפייסבוק היא אקספוננציאלית, ול8000 עוקבים כשיש לכם כבר 7000, זה הרבה יותר קל מלהגיע ל-200 עוקבים כשאתם עומדים על 100.
אז מה בעלי עסקים, מנכלים ומנהלי שיווק יכולים ללמוד מהסטאדי קייס של One of Those Days?
1. ערך ערך ערך – הצרכים שאתם עונים עליהם עבור הקהל שלכם הם אלו שיובילו אתכם להצלחה. פיצוח מדויק של הערך והייחודיות שלכם על פני חברות אחרות, הם אלו שימשכו את הקהל אליכם. גם בעסקים שאני מנהלת עבורכם את פרויקט בניית האתר והשיווק, המחשבה שמובילה אותנו היא הערך שהעסק נותן לקהל שלו. כשהערך מובן, כבר הרבה מהעבודה נעשתה, ואז נותר החלק השני, שהוא לגרום לכל פרט ופרט באתר ובשיווק להעביר את המסרים האלה.
2. כישרון ומקצוענות – בתחרות של השנים האחרונות, כל עסק שרוצה להצליח בגדול, חייב לבנות את המוצר או השירות ברמה הגבוהה ביותר. כל פרט וכל חוויה של הלקוח צריכים לשדר מצוינות. אם יש לכם מוצר סביר אבל שירות מעולה, יכול להיות שזה יביא לכם קהל מסוים, ואפילו מעט הצלחה. אבל כדי להגיע לקהל גדול באמת ולבנות עסק משגשג, אתם חייבים לשאוף לעבר התוצר ברמה הגבוהה ביותר.
3. התמדה – מכל הסטאדי קייס האחרונים שחקרתי, לא פגשתי חברה אחת שהצליחה ללא האלמנט הזה. מכל הראיונות ששמעתי של הבעלים של אותן חברות, כולם ציינו פה אחד, שאחת הסיבות שלהן להצלחה היא ההתמדה: להמשיך לייצר תוכן, להמשיך לשווק ולהמשיך ליצור, גם כשלא רואים התקדמות של ממש. כי כמו במקרה של מאיה ויהודה, מספיק ציור אחד שיהפוך לויראלי כדי לעשות בוסט מטורף.
והיום זה גם הרבה יותר קל מפעם. בעזרת כל כלי המדידה שעולם האינטרנט מציע לנו, אנחנו יכולים לנסות דברים בהיקפים הרבה יותר קטנים כדי לבדוק מה יעבוד עבורנו. הוצאות שיווק לא חייבות להיות בעשרות אלפי שקלים. היום את כל שלב הניסוי והתהייה (ולא טעיה) אפשר לעשות בסכומים קטנים הרבה יותר, ורק אחר כך, כשרואים את ההצלחה וההכנסות, להגדיל את ההוצאות הללו.
