אחרי המאמר הקודם שכתבתי, שהצליח למלא לי את הקלנדלי שבוע וחצי קדימה, המון אנשים פנו אלי וביקשו להבין איך אני עושה את המחקרים שלי על קהל ונישות. הרבה אנשים ביקשו איזשהו סיסטם לדבר הזה (כי ידוע שיזמי איקומרס הם פריקים של דאטה). אני באמת חובבת לא קטנה של סיסטמים, אבל האמת היא שכשמדובר במחקרים איכותניים אין איזשהי תוכנית ידועה מראש, כי הדברים עולים מהשטח. לפי הממצאים שיעלו, ככה נדע איך להתקדם ולאן להמשיך. אבל למרות שאין תוכנית ידועה מראש, כן יש צעדים שברוב הפעמים עוברים דרכם.
אז אחרי ההקדמה הזו, החלטתי הפעם ממש לקחת אתכם צעד אחרי צעד במחקר שעשיתי ובתוצאה ובמסקנות שהגעתי אליהם, כולל מותג אחד שמצאתי שמאוד אהבתי את העבודה שהוא עושה וכולל הזדמנויות נוספות בשוק שמצאתי.
שלב א’: תחום עם היכרות מוקדמת –
אז השלב הראשון שאני עושה הוא לחשוב על איזשהו תחום שאני מכירה. ההיכרות המוקדמת ולו המינימלית ביותר, מאוד עוזרת כדי לא ללמוד תחום מאפס וכדי להכיר את המושגים הבסיסיים בו. אין פה חובה, אבל אני כן חושבת שזה נכון, כי להתחיל ללמוד עולם שלם אם אין לכם שום ידע מוקדם בו, זה אתגר אינטלקטואלי גדול. אני אפילו לא מדברת על הזמן שזה לוקח, אלא על העומס הקוגניטיבי שזה דורש. הרי מפה זה רק תחילת המסע שלכם, אז אתם לא רוצים לעייף את עצמכם יותר מדי כבר בהתחלה.
שכנעתי אתכם? מעולה.
אני רוקדת סלסה כבר שנתיים. פעם בשבוע, כמעט בלי הפסקה, כולל בהריון בחודש תשיעי וכולל בסגרים בצורה מחתרתית (אבל אל תגלו ;)). מקום שבו לאנשים יש תשוקה מאוד גדולה, זה תמיד מקום טוב להתחיל בו את החשיבה. בגלל שאני מכירה את העולם הזה, המושגים בו לא היו לי זרים. בהמשך כשאני אתחיל לקרוא על בגדים ואביזרים לריקוד, אני אדע מה ההבדל בין סוגי רצפות שונות, סגנונות שונים של ריקוד, רמות שונות של ריקוד ואפילו הבדלים תרבותיים בין המקומות שרוקדים בהן.
שלב ב’: מיפוי דילמות –
התחלתי בלנסות להיזכר במחשבות שעלו לי לפני שהתחלתי לרקוד, בתחילת הדרך ועכשיו. מכאן עשיתי לעצמי רשימה של שלבים בדרך: אנשים שרוצים לרקוד אבל עוד לא התחילו, רקדנים מתחילים, רקדנים עם מעט ניסיון ורקדנים מנוסים. התחלתי לנסות להיזכר בדילמות שעלו לי. רשמתי אותם על דף לפי התקופה שבה הרגשתי אותם. בגלל שאני כרגע בקטגוריה השלישית ואני לא רקדנית מנוסה, ניסיתי לדמיין מה הדילמות שעולות לרקדנים מנוסים.
אז כדי להוריד את זה לשטח: לפני שהתחלתי לרקוד אני זוכרת ששאלתי את חברה שלי, שרוקדת בצ’אטה וסלסה כבר הרבה שנים, מה לובשים. היה לי את החשש לבוא למקום חדש ולהיות “אאוטסיידרית”.
בתחילת הדרך שלי לריקוד עיקר העיסוק שלי היה ההתמודדות עם הקושי שבפיתוח תחביב חדש. אם נכנסתם כמה פעמים בחיים לתחביב חדש אתם בטח מכירים את תחושת התסכול שמגיעה בהתחלה, כשעקומת הלמידה מרגישה מאוד מאוד איטית. בשלב הזה אני זוכרת שהייתי עסוקה המון בלראות סרטוני יוטיוב של תנועות ובהמון המון תרגול, גם בין השיעורים.
בהמשך הדרך, כשכבר צברתי קצת ניסיון, התחילו להיות לי העדפות. התחלתי כבר להבין איך יותר נוח לי לרקוד, איפה ועם מי. כבר נהיו לי “בגדי סלסה” בארון, שאלו בגדים שאני יודעת שיהיו לי נוחים ויפים ושאני אהנה לרקוד איתם. בשלב הזה זה גם השלב שמאודדד נהנים מהתחביב החדש. נהיים טובים בו ויש תחושת הצלחה, מה שגורם לנו לרצות לרקוד, טוב… כל הזמן פשוט.
וכשמגיעים למשבצת של הרקדנים המנוסים, יש כמובן דילמות אחרות שאני רק יכולה לדמיין אותן: איך הקהילה תופסת אותי? לאן אני רוצה להתקדם מפה עם הריקוד? האם אני רוצה להתקדם להוראה, לתחרויות או לפסטיבלים בינלאומיים? וכל דילמה כזו מגיעה עם צרכים משלה.
את כל המיפוי הזה לגמרי לגמרי אפשר לעשות גם אם אתם זרים בתחום, אבל זה פשוט ידרוש מכם עבודה מקדימה משמעותית יותר. אם בכל זאת אתם נכנסים לתחום שאתם לא מכירים, הדרך הכי מהירה ונכונה לעשות את ההיכרות הזו היא למצוא חבר קרוב שכן נמצא בתחום הזה, ופשוט לקבוע איתו לשבת לשיחה ארוכה, ושיספר לכם את הכל. כמה הכל? הכל ברמה של לשבת על בירות ונשנושים במשך שלוש שעות. גם אני כשאני עושה את העבודה עבור המותגים שלוקחים אותי כספקית, אני קודם כל בודקת אם יש לי חברים שנמצאים בתחום כדי שיוכלו לספר לי במילים שלהם ומהחוויה שלהם.
שלב ג’: דילמות הופכות לצרכים –
זה השלב שאני הופכת את הדילמות והתהיות שמיפיתי, לכדי צרכים. כלומר, אם אני ממש בתחילת הדרך בלימוד סלסה, ואני מרגישה תסכול מההתקדמות שלי והרבה קושי סביב זה, אז הצורך שלי הוא גם צורך בידע (ללמוד עוד סלסה) וגם צורך בביטחון (להרגיש שאני מתקדמת ושהמקום שלי הוא טבעי).
בשלב הזה במחקר צריך גם קצת לצאת מהבועה של ה”עצמי”, ולנסות גם לדמיין כיצד אנשים שונים יגיבו לאותן דילמות עם צרכים שונים. נניח, אני יודעת על עצמי שאני בן אדם מאוד מתמיד, ופרישה לא הייתה אפשרות מבחינתי. אבל אני חושבת על אדם שהיה באותה סיטואציה כמוני, רק שהוא עם אורח חיים עמוס יותר או עם סדרי עדיפויות אחרים לעומת שלי. הצורך שלו יכול להיות דווקא צורך בעזרה בהתמדה.
שלב ד’: התערבבות בקהילות –
בשלב הזה כבר יש לי כל מיני כיווני מחשבה, אבל הם עדיין מאוד כלליים. זה הרגע שבו אני אוהבת להיכנס לכל מיני קהילות ולנסות להבין מה קורה שם. בשלב הזה אין אג’נדה, ולא מחפשים דפוסים, אלא פשוט מתחילים לקרוא. הנקודות בסוף יתחברו, אל תדאגו. הרבה שואלים אותי על אם להיכנס לקהילות בארץ היעד, או להיכנס לקהילות ישראליות. בשלב הראשוני הזה אני הכי אוהבת להיכנס לקהילות ישראליות כי שם יש לי את היכולת לרדת מאוד מאוד לדקויות בצורה מהירה.
במקרה הזה נכנסתי לעמוד בפייסבוק בשם “וידויים, שאשכרה מפורסמים, מהסצינה הלטינית בישראל”. זאת אומנם לא קהילה, אבל אנשים שולחים לעמוד הזה פוסטים שהם רוצים להעלות בצורה אנונימית. זאת דרך פחות יעילה, אבל לא רציתי לבזבז זמן בשליחת בקשת הצטרפות לקבוצה והמתנה לאישור ההצטרפות. אבל כמובן שכניסה לקבוצה זו הדרך הנכונה יותר. עם זאת, העמוד הזה פעיל מאוד (כ-8 פוסטים ביום) אז הרגשתי שכן אני יכולה לשאוב ממנו מספיק מידע.
שלב ה’: חיפוש אקטיבי –
זה השלב שבו מתחילים לחבר קצוות חוטים: את המיפוי שאני עשיתי ביחד עם הקריאה של הפוסטים.
איזשהו חיבור שחשבתי עליו הוא בנושא נעלי ריקו. אני זוכרת ששאלתי את חברה שלי לפני שהתחלתי לרקוד אם אני חייבת לבוא בעקבים לשיעורים ולפני כמה שבועות דיברתי עם חברה שלי על הדילמה של אם לבוא בסניקרס או בעקבים לשיעורים. כשהתחלתי לקרוא את הפוסטים בעמוד ראיתי שעולים לא מעט פוסטים בנושא נעלי הריקוד.
אחרי קריאה ארוכה, וחיבור לדילמות ולצרכים שאני כתבתי לעצמי, התחלתי לחפש את הביטוי “עקבים” בעמוד, והתחלתי לרשום לעצמי כל מיני מסקנות.
הנה הדברים שכתבתי:
1. המון נשים מתלוננות על נעילת עקבים בריקוד.
2. נעליים זה אישיו בתחום הריקודים הלטיניים – סניקרס זה הכי נוח, אבל בעזרת נעלי עקב אפשר לרקוד בטכניקה טובה יותר ולהיראות יותר טוב.
3. לסוגי ריקוד לטיניים שונים יש צרכים שונים. סלסה קובנית מאופיינת יותר בצעדים קטנים, ו-L.A Style או בצ’אטה מאופיינות כריקוד שמשלב יותר סליידים. סלסה היא לרוב מהירה יותר, לעומת בצ’אטה שלרוב איטית יותר, וכו’ וכו’. כל אלו צריכים לבוא לידי ביטוי בסוף בנעליים מתאימות.
4. נוחות והתאמה מירבית לרוקדת זה מאוד חשוב, ולרוב הרקדניות יש העדפה לגבי גובה העקב, רוחב הנעל, סגנון הרצועות ואפילו עובי הפתח של האצבעות.
5. יש הבדל גדול במיקום שבו רוקדים – רצפת פרקט, רצפות או ברחוב. כל לוקיישן כזה גורם להעדפה אחרת של נעל.
6. נשים שרוקדות כמה סוגי ריקוד יעדיפו לקנות נעלי ריקוד אוניברסליות.
7. הרבה נשים כתבו שהן מעדיפות לקנות כמה נעליים כי הסיכוי ש”יקלעו” על הפעם הראשונה לא גדול.
8. אין דרך לדעת לפני ערב ריקודים אם הנעל תהיה באמת נוחה או לא.
כשכתבתי את המסקנות האלה, כבר התחלתי להבין איך יראה אתר איקומרס מוצלח בעיני:
1. האתר יצטרך לבחור בין מחנה ה”סניקרס” ובין מחנה ה”עקבים”. מדובר ממש בגישות שונות, והרבה פעמים יש גם קשר לרמה ולניסיון. ככל שלאישה יש יותר ניסיון בריקוד, ככה יש יותר סיכוי שהיא תעדיף עקבים, אבל יש גם הרבה עניין של סגנון אישי בהעדפה הזו.
2. האתר יצטרך לפרט על כל מוצר עד לרמה הקטנה ביותר ולהפוך את זה לפרקטי. לא מספיק יהיה לכתוב ממה עשויה הסוליה (זמש, עור או גומי), אלא הם יצטרכו לכתוב לאיזה סוג רצפה וריקוד זה מתאים.
3. תהיה חייבת להיות אפשרות להתאמה אישית – גודל העקב והעובי של הנעל.
4. מדיניות החזרות מאוד פשוטה, מהירה ונטולת תקלות היא קריטית בתחום כזה שבו יש איספור ניואנסים של נוחות לרוקדת ויש סיכוי גדול להגיע לאי התאמה. חשוב גם לחשוב על פתרון של החזרה גם לאחר שימוש בנעל של ערב אחד, כי אין דרך לדעת קודם אם הנעל באמת תהיה נוחה.
מבחינת סיפור המותג יש פה אלמנט טריקי: האם ללכת על בידול גבוה (לדוגמא, נעליים לבצ’אטה) או ללכת לפחות בידול (לדוגמא, נעליים לריקודים לטיניים). מצד אחד הבידול הגבוה מראה על התאמה מאוד גבוהה. מצד שני, צריך לשים לב שלא מצמצמים את הקהל יותר מדי, ונותנים מענה גם עבור אלו שרוקדים סגנונות שונים. פה נעזרתי בחברה שלי, ושאלתי אותה, סתם בהערכה כללית, כמה מתוך מי שרוקד איתה בצא’טה גם רוקד סגנונות ריקוד נוספים? התשובה שלה (שמדובר ברוב הגדול) נתנה תשובה חד משמעית לגבי עד כמה הבידול צריך להיות עמוק.
שלב ו’: בדיקת התחרות –
הנה, הגענו לשלב האהוב על יזמי האיקומרס, השלב של בדיקת התחרות והמספרים שיש.
מה אנחנו בעצם מחפשים? אם כבר קראתם מאמרים שלי אתם כבר יודעים שאנחנו לעולם לא נתחרה על המיינסטרים, אלא אם כן יש לנו כמה מליונים מיותרים בבנק. אנחנו מחפשים מותגי נישה, כמו מה שאנחנו רוצים להקים.
אז איך עושים את זה?
יש לי כמה שיטות:
1. לחפש סרטוני יוטיוב של אנשים שממליצים על מותגים עם פחות מ-10K צפיות. כשמותגי נישה הולכים לעשות סרטוני UGC הם אף פעם לא הולכים על משפיעני ענק, ולכן גם הסרטונים לא יהיו סרטונים עם המון צפיות. בנוסף, נישה כשמה כן היא, מתאימה לקהל מצומצם, ולכן מלכתחילה אין קהל גדול מדי שסביר שיצפה בסרטונים האלה. מהסיבה הזו צריך לחפש רק סרטונים שיש להם עד 10K צפיות.
2. לחפש באתרי מיתוג של פרילנסרים – מותגי הנישה (שעושים את זה נכון) מאוד משקיעים במיתוג ובסיפור שהם מספרים, אבל כמובן לא רוצים להוציא עשרות אלפי דולרים על מיתוג, ולכן פונים למעצבים פרטיים וקטנים. יש המון אתרים שבהם מעצבים משתפים עבודות מיתוג שהם עושים וזאת דרך טובה להתחיל לחפש שם. אני מאוד אוהבת את behance ואת dribbble עבור זה.
3. חיפוש ביטויי long tail באתרי עזר ל-SEO – אפשר להתחיל עם איזשהו כיוון לביטוי חיפוש ספציפי, לבדוק איזה תוצאה עולה ומשם להתחיל להתגלגל לביטויים נוספים. לצורך העבודה הזו אני משתמש ב-Ubersuggest.
4. חיפוש באטסי – הרבה פעמים מותגי הנישה מתבלטים דווקא באטסי. המותגים הרציניים כמובן לא נשארים אף פעם באטסי ופותחים גם חנות פרטית משלהם, אבל זה מקום טוב להתחיל ממנו להבין מה קורה בשטח של המותגים הקטנים.
אז בכל הדרכים האלה אני מתחילה לחפש Salsa Dance Shoes ועוד ביטויים דומים כדי לנסות להבין מה צף. לא כל אתר הוא משמעותי בעיני ואני אתפוס אותו כתחרות, גם אם הוא נמצא על המשבצת הנישתית שלי. אני אגדיר אתר כתחרות רק אם הוא גם יהיה בסטנדרטים שלי, אחרת הוא לא ממש יעניין אותי. כלומר, מתוך רשימת הדרישות ההכרחיות שלי שבניתי כדי לאפיין אתר איקומרס טוב בנישה הזו, אתר טוב בעיני יענה על לפחות 3 מהם. במקרה הזה מצאתי כל מיני אתרים שבאמת מוכרים נעליים לריקודים לטיניים, אבל הם ענו על דרישה אחת או שתיים במקרה הטוב. מתוך כל החיפושים מצאתי אתר אחד משמעותי שבאמת עשה עבודה טובה, ואני אכתוב עליו בהמשך המאמר.
שלב ז’: מספרים ומסקנות
זה עוד שלב שחובבי הדאטה מאוד נהנים ממנו: להתחיל להסתכל על המספרים. אחרי שמצאנו כמה מותגים שהגדרנו אותם כתחרות, מתחילים לשבץ אותם באתרים שמודדים כניסות וביטויי חיפוש. אני אוהבת להשתמש ב-Semrush עבור זה. אני בודקת כמה כניסות יש לאתר בצורה אורגנית, כמה בצורה ממומנת, ודרך אילו מילות חיפוש מגיעים אליו. אני גם בודקת את ה”כוח” של המותג שהוא בנה על ידי כמה אנשים מחפשים ספציפית את שם המותג בגוגל. ככל שאחוז יותר גדול מהכניסות לאתר נעשה על ידי חיפוש ישיר של שם המותג, ככה אני יכולה לדעת שהוא משמעותי יותר בנישה.
השלב הבא הוא לכתוב את כל מילות החיפוש שמביאים אל המותגים המתחרים, ולהשתמש באתרי SEO וכלי מחקר מילות החיפוש של גוגל כדי להבין כמה חיפושים כאלה יש בכלל, ומכך להסיק על גודל הקהל ועל המודעות שלו לקנות את המוצרים האלה.
עם זאת, אני לא מתייחסת בצורה מחמירה מדי לגודל הקהל שמחפש את הביטויים האלה, כי רוב האסטרטגיות שלי נבנות על Push (כמו ממומן בפייסבוק) ועל עבודה אורגנית (שמביאה אחוזי המרה גבוהים הרבה יותר). לכן גם אם אני רואה שבמילות החיפוש שלי יש רק כמה מאות או אלפי חיפושים בחודש בארה”ב, זה לא מטריד אותי.
שלב ח’: טרנדים והשערות
אני מחפשת אחרי שינויים שקרו בשנה הזו לעומת השנה שעברה, ועליות או ירידות דרסטיות במהלך השנה מבחינת כמות החיפושים. מקרי הקיצון האלו, שקורים כל הזמן, יכולים לתת לנו הצצה לגבי שינויים סוציולוגיים במקומות מסוימים, וזה אחד הפתחים הכי טובים לפרודקט-מרקט פיט.
לדוגמא, ראיתי שהביטוי Salsa dance shoes חווה עלייה של 900 אחוז השנה לעומת השנה שעברה. גם ראיתי שבעוד שהביטוי salsa dancing near me לא השתנה בכלל, אבל הביטוי Salsa classes near me עלה ב-900 אחוז.
בשלב הזה אני מתחילה לשער כל מיני השערות, וסתם מתחילה לכתוב ספקולציות. הנה כמה דוגמאות מהירות שעלו לי:
1. בגלל שב-2020 היה המון ריחוק חברתי, אנשים ב-2021 חיפשו את קרבה על ידי ריקוד.
2. רווקים ב-2020 הרגישו בדידות מאוד גדולה, וב-2021 הם חיפשו כיצד להכיר בני זוג בצורה משמעותית, וריקוד זו אופציה טובה עבור כך.
3. יש גדילה משמעותית בכמות האנשים שרוצים ללמוד סלסה ב-2021 ואפשר לצפות שב-2022 יהיו יותר רקדני סלסה ותיקים לעומת השנים הקודמות והתחום הולך לגדול.
שלב ט’: ולידציה וסימוכין
בשלב הזה אני מתחילה לבדוק את ההשערות שלי בתוך מאמרים אקדמאים. הכלי שלי הוא כמובן google scholar ואני ממליצה פשוט לרוץ במהירות על המון מחקרים. המטרה שלנו היא לא לעשות מחקר אקדמי משלנו אלא רק לחפש ולידציה. לכן אין צורך בקריאה מעמיקה. אני ממליצה למצוא כמה מאמרים שמאששים השערות מסוימות שלכם, להבין מהם את המסר הכללי, ולשמור אותם לקריאה מאוחרת יותר. את ההבנה המעמיקה של הפסיכולוגיה והסוציולוגיה של הקהל והתקופה נצטרך לשלב בניית המסרים, אבל לא לשלב הזה.
שלב י’: פרודקט-מרקט פיט
וזהו, השלב האחרון והאהוב עלי שבו אנחנו עושים אינטגרציה לכל מה שעבר עלינו במחקר הזה: הקהל של הנישה שלנו, יחד עם הדילמה והצורך שעלו, יחד עם המסקנות שהסקנו מהקהילות, המתחרים, המספרים והחיבור לסוציולוגיה של מה שקורה כאן ועכשיו. עכשיו את כל אלו צריך להרכיב למוצרים שעונים על כל אלה. זה נשמע מורכב, אבל אני יכולה להגיד שמהניסיון שלי, דווקא זה השלב שהרעיונות פשוט קופצים. ברגע שיש את התמונה המלאה, המסקנות לא מאחרות להגיע. לפעמים המסקנה שמסיקים היא שיש צורך באיזשהי בנייה של מוצר מאפס, והאמת שלפעמים כל הסיפור זה על… פשוט לבנות את הסיפור.
אז כשחיפשתי מותג לכתוב עליו בנישה הזו כיוונתי לחפש מותג שמייצר נעלי עקב לרקדניות של ריקודים לטינים, אבל לא מצאתי אחד שהיה באמת ברמה הגבוהה שחיפשתי. עם זאת, מהחיפושים שלי מצאתי מותג שלוקח את הנישה הזו של נעליים לריקודים לטינים, לכיוון קצת אחר: Fuego. לגמרי הייתי עושה להם עבודה נוספת על האתר אם זה היה תלוי בי, אבל כיוון שזה לא המקרה אז אציג אותם כמו שהם:
נעלי סניקרס לרקדנים שהמוטו שלהם הוא Streetwear meets dancewear. סגנון הריקוד לא הוגדר שם באופן מפורש, אבל החיבור לעולם הלטיני (מהסוג הקצבי והמהיר) מודגש שם בכמה מקומות. הייחודיות של המותג לטעמי הוא לא בנישה של הריקוד הספציפי, אלא בנישה של הקהל הספציפי. הנעליים בעצם מתאימות את עצמן לכל סוג רצפה שהיא, בדגש על המעבר בין ריקוד באולם או בסטודיו ובין ריקודי חוץ. צורת הסוליה הייחודית, יחד עם פטנט של גלגלת שיש בה, גורמת לכך שבכל סוג רצפה, הרקדן יצליח לרקוד בצורה נוחה ומתאימה.
עכשיו תבינו את הפרודקט מרקט פיט המטורף שיש פה:
1. אהבה לריקוד – רק אנשים שממשששש אוהבים לרקוד יבינו את הבאסה שבלצאת לטיול בעיר, לראות קבוצה של אנשים רוקדים, ולא להצטרף כי לא לבושים בבגדים המתאימים. הקהל פה בעצם הוא אנשים שמרגישים שהם יוכלו וירצו לרקוד בכל שלב ביום שלהם, והם רוצים נעל שתתאים להם לכל זה. מדובר על אנשים שכנראה חיים במקומות שבהם יש סצינת ריקוד רחוב חזקה.
2. התאמה למזג האוויר – במקומות גשומים הרבה פעמים ההחלטה אם לרקוד במקום פתוח או סגור היא תלויה במזג אוויר וספונטנית. לכן נעל שמתאימה גם לריקודי Indoor וגם ל-Outdoor היא מצוינת.
3. חיבור לעולם ה-Streetwear – אם דיברנו על קהלים, אז פה הקהל הוא ממש לא אותן רקדניות שדיברו בקבוצה על סוגי עקבים. אפילו באתר של Fuego כתוב על התחושה שממש אפשר להרגיש את הרחבה עם הנעליים. זה בניגוד לתחושת הריחוף שיש לעקבים ולכן גם פה הקהל מאוד מבודל.
4. רמת הריקוד – אם בהתחלה מיפיתי את הצרכים השונים שהיו לי לפי השלב שבו הייתי מבחינת ההתקדמות בריקוד, האתר הזה לחלוטין פונה לרקדנים המנוסים יותר. אלו שהריקוד כבר נמצא בדם שלהם, שיודעים בדיוק איך נוח להם לרקוד ומה הדרישות שלהם מהנעליים שלהם.
5. התאמה לתקופה – וכמובן, הרקדנים היום, כיאה לתקופה, לוקחים בחשבון שיתכן ושוב לא יתאפשר לרקוד במקומות סגורים, ולכן חשוב להם לקנות נעל שתשמש אותם גם עבור המקרים האלו.
וואו, ללא ספק זה המאמר הכי ארוך שכתבתי EVER, אז אעשה את הסיכום הכי מהיר בעולם:
מחקר מעמיק, נישה טובה, התאמה מקסימלית לקהל וסיפור טוב = מותג איקומרס מעולה ומצליח.
לחיי הפרטים הקטנים.
דורית סינגר,
מנהלת פרויקטי בניית אתרי איקומרס, לעסקים שמקדמים דברים טובים בעולם.
